לחזור לעבוד או להישאר בבית? מה באמת העובדים מעדיפים

בשבועות האחרונים עלו קולות שדיברו על כך שאנשים מעדיפים לשבת בבית במקום לחזור לעבודה. אם למישהו היה ספק ברצון של העובדים לחזור למעגל העבודה, הנתון הבא מעיד על כך שהמצב הקיים מקשה על האנשים שיושבים בביתם ושהם בהחלט היו רוצים שינוי. 86% מהמשיבים ציינו שהם רוצים לחזור לשגרת עבודה בעוד שרק 4% העידו שהמצב כיום טוב להם והם מעדיפים לחתום אבטלה ולקבל כסף. 

מהסקר עולה כי 26% נמצאים בחל"ת עוד מהסגר הראשון ועדיין לא חזרו לעבודתם ואילו 58% יצאו אליו החל מהסגר השני.

עדי שריד, שותף במכון שריד, מסביר: יש לשער שמדיניות הממשלה בסגר הראשון, שנתנה מענקים לעסקים שיחזירו עובדים לעבודה, השפיעה על התנהלות בעלי העסקים והחברות. עם זאת, הסגר המתמשך נותן אותותיו – ככל שמעמיק המשבר הכלכלי, מצטמצם "אורך הנשימה" של עסקים רבים והם נאלצים להוציא עוד עובדים לחל"ת, בהיקפים משמעותיים, חרף מענקים ותמריצים ממשלתיים".

המחקר בדק מדוע אנשים לא חוזרים למעגל העבודה למרות שהם רוצים. 56% מהנשאלים אמרו כי הם פשוט אינם מצליחים למצוא עבודה. 19% "תקועים" בבית בשל המצב הנוכחי. לדוגמה; יש ילדים קטנים בבית ללא מסגרות, אין מספיק תחבורה ציבורית, מקום העבודה סגור כרגע וכדומה. 18% מעידים שהשכר שמציעים אינו משתלם או מצדיק יציאה מהבית, 16% מספרים על עבודות לא מוצלחות במיוחד שמחכות בחוץ. 31% מהנשאלים העידו שהם פשוט מחכים לחזור למקום עבודתם עם סיום הסגר וחזרה לשגרה.

עינב בוימפלד מנהלת המחקר והתוכן של AllJobs מסבירה: "אנחנו רואים שהבעיה האמיתית היא לא בנכונות של האנשים לצאת לעבוד, אלא בתנאים האובייקטיבים שמקיפים אותם. כאשר הורים לילדים צעירים נאלצים להישאר איתם בבית, והתחבורה הציבורית אינה מתפקדת באופן מלא - גם מי שרוצה לצאת מהפלונטר לא יכול. כמו כן, למעלה ממחצית העובדים ציינו שהיו רוצים לעבוד ופשוט אינם מוצאים עבודה. מהנתונים שבידינו, מצבת המשרות נחתכה ביותר מחצי בשיא המשבר וגם כאשר החלה התייצבות מסוימת, היא הגיעה ל-70% בלבד מהימים של טרום הקורונה. נוצר מצב שבו אין הלימה בין מצב השוק לרצון העובדים והם אלו שבסוף משלמים את המחיר". 

כשמסתכלים על הזווית המגדרית, רואים שנשים נפגעות יותר מהמצב הנוכחי כיוון שלהגבלות הרבות (דוגמת היעדר מסגרות) יש יותר השפעה עליהן, בשל העובדה שהן נושאות בנטל של הישארות עם הילדים. "המצב הנוכחי לא מאפשר לי" עם 23% אצל נשים לעומת 15% אצל גברים.

הטענות שהציבור מעדיף לשבת בביתו מאשר לחזור לשוק העבודה, נחלשות גם בתשובות לשאלה: "האם עדיף לקבל דמי אבטלה עד יוני 2021 מאשר לצאת לעבוד"? למעלה ממחצית מהנשאלים (74%) ציינו כי אינם מסכימים עם הטענה הזו. רק 9% הסכימו איתה ואמרו שהם מעדיפים לקבל דמי אבטלה במקום לחזור לשוק העבודה.

מעניין לציין בשאלה זו את ההבדלים הדמוגרפיים. אנו עדים למגמה ברורה- עליה בגיל מחזקת את ההעדפה לחזור לשוק העבודה (לדוגמה 85% בקרב גילאי 56+, לעומת 67% בקרב גילאי 35 ומטה).

שריד מסביר: "ניכר שככל שעולים בגיל הרצון לעבוד מתחזק, ככל הנראה בשל העובדה שיציאה ממעגל העבודה הינה בעלת משמעויות הרבה יותר קשות ככל שעולים בקבוצות הגיל, וגם בשל ההבדל בין אופי המשרות". 

העובדים כבר לא מגלים הבנה כלפי המעסיקים שלהם כפי שעשו בסגר הראשון. השאלה "באיזו מידה לדעתך מקום העבודה שלך נוהג בהוגנות עם העובדים שלו בעקבות משבר הקורונה"? נשאלה בסקר קודם שנעשה לקראת הסגר הראשון ומוצגת כאן בהשוואה לסקר הנוכחי. 

מהנתונים הפעם עולה, כי עובדים רבים שקיבלו בהבנה את התנהגות מעסיקיהם בסגר הראשון, לא רואים זאת כיום באותו האופן.

 12% בלבד חושבים שמקום העבודה שלהם מתנהג בהוגנות כלפיהם, לעומת 41% בסקר הקודם. 27% חושבים שמקום העבודה שלהם כלל לא הוגן, לעומת 17% בלבד בסקר הקודם.

 בוימפלד מסבירה: "הסבלנות שגילו העובדים למצב בסגר הקודם הולכת ופוחתת. בעוד שבתחילת הקורונה התנהגות העסקים (הוצאה לחל"ת, פיטורין) התקבלה בהבנה יחסית, הרי שהפעם נראה כי לעובדים יש "בטן מלאה" כלפי הארגונים שלהם. יתכן וזה נובע מהמחשבה שבניגוד לפעם הקודמת, בפעם הזו לעסקים היה זמן להתארגן ולהיערך למצב. בנוסף, רוב העסקים שהצטמצמו לאחר הגל הראשון – נשארו עם מצבת עובדים קטנה יותר, ועם "הנבחרת" שאיתה הם בחרו להמשיך. כלומר מרבית העסקים כבר מצאו את נקודת האיזון העדינה, בין מצבת עובדים שמתאימה שמאפשרת עבודה מצד אחד ורווחים מצד השני. זו אחת הסיבות שהעובדים ש"שרדו" את הגל הראשון וחזרו לעבודה - לא מבינים מדוע גם הפעם החליטו להוציא אותם שוב הביתה".