"אין דבר יותר קשה משינוי הרגליהם של אנשים אחרים" אומר וודי אלן, ומתייחס בחיוך לנטייה שלנו להקל ראש בשינויים שאנחנו צריכים לעשות לעומת אחרים.
עצמאות אישית הנה בעצם היכולת שלנו לבחור לעשות שינויים ולהתקדם במסגרת האילוצים החיצוניים. במסגרת זו של שינויים אני פוגש במהלך פגישות הייעוץ שלי כמה סוגים של התנהגויות מכשילות שפתרונן, יוצר עצמאות אישית וסיפוק בעבודה ומישורי חיים אחרים.
תסמונת הערפל – אנשים שלא מציבים לעצמם מטרות.
ההתנהגות הזו יוצרת ערפל נפשי פנימי כאשר הרווח הפסיכולוגי הוא שאין תחושת כשלון, כיוון שאם לא מציבים מטרות עצמיות, לא נכשלים. ההפסד הוא שאין התקדמות עקבית, כיוון שאין יעד פנימי או חיצוני שמניע אותנו קדימה.
הפתרון - הצבת מטרות עצמיות. לפעמים אגב, כאשר לא מצליחים לעמוד במטרות מסויימות, במקום לפרש זאת ככשלון אפשר לפעול אחרת ולתקן את כיוון הפעולה או להציב מטרות ריאליות יותר. בקיצור: "הראו לי מטרותיו של אדם ואראה לכם לאן יגיע".
תסמונת הקרח - "מי שנשרפה לו הלשון במרק, פוחד מהפודינג הקר"
יערה נכשלה במבחני קבלה לאוניברסיטה בגיל 23, ומאז היא מתהלכת בתחושת כשלון וחשש מהשקעה באותו תחום. ישנם אנשים שחווים טעות בעברם כצל וככתם על הדימוי העצמי שלהם. כדי לשמור על עצמם, הם לא מעיזים לנסות שוב באותו תחום כדי לא לחוות מחדש את תחושת כאב הכשלון.
הפתרון - לקיחת אתגרים מתונים יותר בתחומים אחרים של החיים והשקעה בפנייה לייעוץ מקצועי מתוך ההבנה שלפעמים צריך הכוונה ותמיכה שאולי לא הייתה בעבר. עוד נתיב פתרון מרתק הינו "השקעה ברגל הבריאה". מסתבר שבתקופות של שינוי הרגלים רצוי להשקיע בדברים שאנו אוהבים ושמזינים אותנו נפשית. כאשר רוצים לתקן צליעה, במקום לחשוב שלילי ולהתמקד ברגל החולה, אני ממליץ לחשוב על התפקוד של הרגל הבריאה. הדבר יוצר איזון וחיזוק עצמי וכתוצאה נוצרת אנרגיה ואמונה בצדדינו החיוביים וזו מועברת לכח לשנות. לדוגמה, בתקופה של לקיחת קורס במחשבים שפחדנו ממנו. כדאי להשקיע במקביל בתחביב שאנחנו חזקים בו, ואז אנו יוצרים לעצמנו בעצם הגנה נפשית כנגד כל החשיבה השלילית. בקיצור:
"ספינות שנשארות בנמל לעולם לא מסתכנות בסערות. מצד שני הן גם לא מגיעות לשום חופים חדשים ומרהיבים".
אפקט הצל"ש או טר"ש.
פרפקציוניזם אישי במינון מסויים מביא אנשים רחוק, אבל במינון יתר הוא יוצר הצלחה חיצונית במקביל לתחושות פנימיות קשות של חוסר סיפוק. לצד השאפתנות והפרפקציוניזם רצוי ליצור איזון אישי של חגיגות אישיות של הצלחה; סיימתם פרוייקט גדול - לכו לחגוג בארוחה טובה, יין טוב, מתנה עצמית שתסמל את ההישג. שימו סמלים כמו תמונות או מזכרות מחוויות של הצלחה שאותה תציבו מולכם בפינת העבודה. הדבר יוצר אנרגיה ותזכורת חיובית לתת ההכרה שלכם לגבי הנקודות המוארות בחיים שלכם. אם לא חוגגים במקום העבודה – במקום להפוך לחמוצים, נסו לשנות זאת, ואם גם זה לא הלך - חגגו לעצמכם. בסופה של הדרך אתם חיים עם עצמכם. אם אתם ממונים על עובדים – דאגו לאזן את הלחץ למצויינות בתגמול איכותי של משוב חיובי וחגיגות הצלחה קטנות כמו פתק קטן, ספרון קטן ולאו דווקא תגמולים ענקיים.
מיקוד ושליטה פנימיים
לקיחת אחריות על החיים, וההבנה שהחיים לא קורים לכם – אלא אתם להם.
אין לנו שליטה על מה שיקרה לנו, אך יש לנו שליטה על איך שנגיב בתקופות של קושי בחיים או במקום עבודה. נסו לאזן עצמכם בעזרת מה שנקרא טעינת מצברים - הליכה קבועה לחוג בשעות הערב, לימוד פסנתר, לקיחה של קורס מקצועי חדש כמו הדרכת טיולים או עיצוב ממוחשב. מסתבר, שגם אם תפסידו שעתיים בשבוע – תרוויחו מקום שבו ישנם חברים חדשים ואין לחץ להישגיות. איזור שבו מותר לטעות ולהכיר את עצמך, והכי חשוב - פינה בחיים שיוצרת לנו תחושה שאנחנו לא רק נותנים לאחרים אלא גם מזינים את עצמנו .
לסיכום, עצמאות אישית מושגת בעזרת הצבת יעדים מאתגרים, סליחה עצמית וחמלה על טעויות שעשינו, טעינת המצברים לאורך השנה וקבלת אחריות על הקורה לנו.
בהצלחה!
אופיר נחום
מנכל חברת עמיתים לייעוץ
שלחו אליי מייל לקבלת גירסה מורחבת של המאמר.
ophir33@gmail.com