מאת: עו"ד שלומי וינברג – משרד עורכי דין,
המנהל תחום לשון הרע באתר הפורומים המשפטיים
עם השימוש ההולך ונפוץ בתוכנות למסרים מידיים, פייסבוק ושאר רשתות חברתיות, וכמובן הדוא"ל, נשאלת השאלה האם רשאי המעביד לעיין בתכנים המועברים ע"י עובד במקום העבודה - על אף שפעמים רבות מדובר במסרים אישיים הזכאים להגנת צנעת הפרט, לאור חוק יסוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות?
התשובות שניתנו בפסיקת בתי המשפט אינן חד משמעיות, והן תלויות נסיבות.
כך, לפני כשלוש שנים וחצי ניתנה החלטה מעניינת בפרשה בעניין איסקוב. בית הדין האזורי לעבודה קבע בפרשה זו כי למעסיק זכות משלו לפקח על הנעשה בדוא"ל לצרכים פרטיים. לדברי בית הדין: אם העובד ידע או העריך שמדובר בתכתובות שייתכן ותגענה לידיעת הנהלת המעסיק או עובדים אחרים – אז ניתן לקבוע כי רשאי המעביד לעיין בהודעות הדוא"ל; זאת, כאשר מדובר בהגנה על אינטרס של המעביד (למשל: הגנה על סוד מסחרי שלו).
בפסק דין אחר שניתן בעניין אפיקי מים בבית הדין האזורי בנצרת קבע השופט ארמון כי כל עוד אין ויתור מפורש של העובד על זכותו לפרטיות, אין לראותו כמי שמסכים שיעיינו בהודעות הדוא"ל שלו.
בינתיים הוגשו ערעורים על שני פסקי הדין לבית הדין הארצי וטרם ניתנו בהם פסקי דין.
חשוב לדעת כי בינתיים, הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו בכתב, ובה מנה את האינטרסים של המעביד שאותם יש לשקול בשאלה האם להתיר פגיעה בפרטיות של העובד – ביניהם: הגנה על סוד מסחרי, פיקוח על מנת למנוע נזק במקום העבודה,פיקוח על שימוש במשאבים ועוד.
ביום 25.6.08, בעקבות פסקי הדין הנ"ל, אף נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (שאינו חל על כלל העובדים במשק), שבו נקבע כי אם למעסיק יש סיבה להניח שהעובד עושה במחשב שימוש בלתי חוקי או החושף אותו לצד שלישי, הוא רשאי לבצע פעולות לבדיקת שימוש העובד, באופן סביר.
מהו באופן סביר? כנראה שהפסיקה עוד תקבע, וימים יגידו...
מעניין לציין, שלפני כשנה ניתן בבית המשפט המחוזי פסק דין בו בוטלה הרשעתו של מבקר עיריית טבריה בעבירות משמעת, ונקבע כי העתקת תיבת הדוא"ל של מבקר העירייה נעשתה תוך חדירה לפרטיות, בהיעדר הסכמה מפורשת ובהיעדר ידיעת מבקר העירייה.
אז מה השורה התחתונה? האם מותר למעביד לעיין בהודעות דוא"ל או בפייסבוק שלנו?
המסקנה היא: ככל הנראה, אם המעביד יוכיח כי חשד שהעובד מדליף מידע מסחרי למתחרים או מועל באמון, מותר יהיה לו לעיין במסרים, כדי לפקח עלינו, כל עוד הדבר נעשה במידתיות ובמשורה. מאידך, אם המדובר במסרים אישיים, ואם סתם מדובר בעובד משועמם שגולש להנאתו מעת לעת ברשתות חברתיות או שולח מיילים לא מזיקים, נראה כי למעסיק אסור לעיין במידע הפרטי, המוגן בחוק הגנת הפרטיות.
בכל מקרה, ההמלצה הפרקטית עבור המעביד היא לעגן את ההסכמות ביחס לעיון במידע אישי באופן מפורש בהסכם העבודה ובתקנון העבודה, לקבוע נהלים ברורים בנושא, לרענן אותם וליידע את העובד אם מבוצע ניטור של הודעות או גלישה באינטרנט – ולקבל אף את הסכמת העובד לעיין בחומר במחשב האישי ככל שיידרש.
וההמלצה לעובד? את המסרים האישיים באמת לשמור לשעות שלאחר העבודה.
המאמר נכתב על ידי עו"ד שלומי וינברג, משיב בנושאי לשון הרע באתר הפורומים המשפטיים.