מאת: בתיה וייסמן
הקונספט של עבודה כשכיר אינו קל עבור רבים. התחושה שאתה "כבול" מבחינה מקצועית לארגון, מחויב לדרישות התפקיד, המקום והממונים עליך - גורמת לא אחת לתחושה של מרמור ודכדוך, בעיקר כאשר אין בך אהבה אמיתית לתחום העיסוק. אך הקושי מתעצם כאשר שכיר מוצא את עצמו תחת בוס בעייתי, אשר מעבר להיותו "קשה" - פשוט ממרר את חייו.
בוס מהגהנום: יכול למרר את חייו של העובד (אילוסטרציה)
במקרים רבים, העובד מוצא את עצמו חסר אונים מול סיטואציה מהסוג הזה: מצד אחד, הוא אינו רוצה לוותר על מקום עבודתו ומקור הכנסתו. מאידך, הוא מרגיש שתלונה למנהל של אותו הבוס תהווה "עקיפת סמכות" - מה שעלול להתנקם בו בהמשך.
לפניכם מספר סיפורים, אשר אולי יציירו את הבוס שלכם באור קצת וורוד יותר.
ארכיטיפ של בוס מהגיהנום: סיפורה של נטליה
"הגעתי לעבודה במשרה ניהולית בחברת היי-טק קטנה. הבוס הישיר שלי, שהוא גם המנכ"ל, היה אדם מזעזע. לזכותו ייאמר שהוא גם הודה בזה בעצמו", נזכרת נטליה, מנהלת שיווק בת 29.
"ביום השני שלי במקום, כשהוא במצב רוח טוב, אמר לי שאני מבחינתו שותפה מלאה לעשייה, שיש לי חופש מוחלט ושהוא לא מתעסק בקטנות כמו באיזה שעות אני מגיעה לעבודה. שמחה וטובת לבב הגעתי ביום שלאחר מכן חצי שעה מאוחר יותר. הוא קרא לי למשרדו ונזף בי, באומרו שהוא מבקש שאני כבר אהיה במשרד כשהוא מגיע, כלומר – חצי שעה מוקדם יותר."
"באופן כללי הוא הציג אישיות דו קוטבית בעליל: היה מנחה אותי לפעול בדרך מסוימת, ולאחר שעשיתי כדבריו השתולל בצעקות על הדרך בה פעלתי - וגם על העובדה שהקשבתי לו מלכתחילה. הוא ספר לי את הדקות בארוחת הצהריים והעדיף שאוכל מול המחשב (עם איסור כניסה לפייסבוק, כמובן). ואם זה לא מספיק, הוא היה שולח לעברי עקיצות קטנות ומעליבות לאורך כל היום. לאחר חודשיים של עבודה (ללא חוזה מסודר) במקום בתחושה של סבל מתמשך מצאתי עבודה אחרת – ואין מאושרת ממני."
סקס, שקרים וטרטורים: סיפורה של דגנית
"היה לי בוס שהכריח אותי לשקר עבורו לבוס שלו ולמחזיקי המניות שהתקשרו מחו"ל", מספרת דגנית, גרפיקאית בת 26. "במסגרת עבודתי, הייתי לבד במשרד קטן ונעול והוא לא היה מתקשר לאורך כל היום. אך כמובן שהוא היה דואג להתקשר מחו"ל 5 דקות לפני שהייתי אמורה לצאת - וגורם לי להישאר עוד שעה וחצי."
"פעם אחת הוא ביקש שאחפש פלאפון שהוא חשב שאיבד במשרד. את הפלאפון לא מצאתי, אבל מצאתי קונדומים בטעמים (מדובר באיש נשוי עם ילד...)"
"בנוסף לכל זה – הוא גם לא שילם אף פעם בזמן. לפעמים היה מעביר את המשכורת גם ב-17 לחודש. מיותר לציין שהוא לא החתים אותי על שום חוזה עבודה".
או הילדים, או העבודה: סיפורו של עמיר
"מקרה שאירע עם בוסית עבר שלי: באותה תקופה, הילדה הראשונה שלי רק נולדה וכיוון שרציתי לבלות עוד זמן איתה ועם אשתי, חשבתי לצאת מוקדם מהעבודה פעם בשבוע. ניגשתי אליה ושטחתי בפניה בנועם את הבקשה", מספר עמיר, בן 34, אז מנהל מכירות ואב טרי.
"את תגובתה לא אשכח לעולם: היא הסתכלה עליי בקור, הצביעה על מכשיר הפקס ואמרה "אתה רואה את הפקס הזה? אני מקבלת בו מדי יום 20 קורות חיים לתפקיד שלך. אז תחליט מה יותר חשוב לך".
"יום למחרת היא הפכה את עורה ומאותו רגע הבנתי עם מי שיש לי עסק: אדם שדפוס הפעולה שלו הוא כמו של בעל מכה - מצד אחד, היא דיברה באגרסיביות, על גבול המתעלל. אבל מיד לאחר מכן לאחר מכן היא יכלה להיות נופת צופים מושלמת".
דיקטטורה של אישה אחת: סיפורו של אביעד
"הבוסית האיומה ביותר שהייתה לי הייתה בכמה ליגות של רוע מעל כולם. מדובר באישה שנקטה בטקטיקות של איומים, צעקות, הפחדות וטרור רגשי על הצוות שתחתיה מדי יום ביומו", נזכר בחלחלה אביעד, עובד בתחום האינטרנט, בן 30. "קודם כל, היא הייתה סדיסטית אמיתית, שנהנתה להשפיל אותנו בכל הזדמנות שרק קיבלה. התחביב שלה היה לכנס ישיבות צוות ("ישיבות נזיפה", כפי שאנחנו קראנו להן) בהן הייתה צועקת עלינו וממטירה עלינו האשמות, תוך התייחסות אישית וארסית כלפי אנשים. לא פעם סיימו העובדות בצוות את ישיבת הנזיפה ממררות בבכי בתא השירותים."
"טקטיקת הניהול שלה לא הייתה מביישת דיקטטור של מדינה קטנה: היא הכריחה אותנו להגיע למשרד בשעה מסוימת, ומי שאיחר, ולו בדקה, היה נקרא למשרדה לשיחת נזיפה. בעובדיה טיפלה בשיטת "הפרד ומשול" - מה שיצר אווירה של חשדנות וחוסר אמון בקרב הצוות. היו לה גם כמה "חביבים" מבין חברי הצוות, עובדה ששודרה על ידה באופן מופגן".
"חייה האישיים השפיעו מאוד על העבודה שלה. לא יכולת אף פעם לדעת באיזה יום אתה תופס אותה. אם היא הייתה במצב רוח טוב – היא הייתה נופת צופים, ואם לא – אז אבוי היה לכולנו."
בנוסף, היא הייתה משקרת: לנו, ללקוחות ולמנהלים שמעליה, כדי להתקדם בחברה על חשבון אחרים, אשר ביצעו עברה את כל העבודה (עליה קיבלה קרדיט). כמובן שבמקרים של כשלים בתפקוד שלה היא לא הייתה היססה להטיל עלינו אשמה ולא לגבות אותנו מול גורמים אחרים, אלא להפך – להוציא אותנו הכי קטנים שאפשר. אולי קשה להאמין, אבל כל המתואר פה הוא אמיתי, וזה רק קצה הקרחון."
הבוסית שלי גרמה לעובדות למרר בבכי בשירותים (אילוסטרציה)
כשמחליטים בכל זאת להישאר: איך להתמודד?
המקרים המתוארים כאן מבחינתנו בהחלט מצדיקים עזיבה של העבודה באופן מיידי וללא מחשבה נוספת. אף אחד לא צריך להרגיש שהוא חי בסיוט מתמשך, שגורם לו לא לרצות לצאת מהמיטה בבוקר.
אולם בואו נודה על האמת: במציאות התעסוקתית של ימינו, ההחלטה לקום ולעזוב מקום עבודה, במיוחד אם הוא חדש, אינה פשוטה. לעיתים הנסיבות מאלצות אותנו לקחת נשימה ולהתמודד עם המצב, לפחות עד שתגיע אלטרנטיבה.
אז איך אפשר בכל זאת להתמודד עם בוס קשה באופן קיצוני? קבלו 4 הצעות שאולי יקלו עליכם את המצב:
1. חלקו עם עמיתיכם לעבודה את המצוקה. זאת בהנחה שיש כאלה, מין הסתם. אם אינכם לבד במערכה הקשה ויש עובדים נוספים הסובלים כמוכם, אין סיבה שתסבלו לבד ובנפרד. שיתוף בפני מישהו שמבין יכול להקל במאוד על שני הצדדים, ולהפוך את היום לנסבל יותר. כמובן שמומלץ לפעול בחוכמה ולשתף רק מי שאתם סומכים עליו שלא יפיץ את השיתוף שלכם לגורמים לא נכונים.
2. ההתנהלות לא חוקית? התייעצו עם גורמים מוסמכים. לא משלמים לכם שכר בזמן (או בכלל)? אתם מגיעים לעבודה מבלי להיות חתומים על חוזה? מדובר בהתנהלות לא חוקית בעליל, ויש זכויות המגיעות לכם מבחינת החוק. אל תהססו להתייעץ עם עורך דין או גורם מוסמך אחר בענייני שכר ודיני עבודה, כדי להבין כיצד לקבל את המגיע לכם.
3. שחררו קיטור אחרי שעות העבודה. לחיות בתחושה של כעס, פגיעה ועלבון לא מועיל, בלשון המעטה, לבריאות הנפשית והפיזית, וסופה להתפוצץ מתישהו. מה עושים? פונים לאפיק המועדף עליכם לשחרור לחצים: זה יכול להיות חוג ריקוד, רכיבה על אופניים, קיקבוקסינג (שק האגרוף ישמח לספוג את העצבים שלכם), יוגה לאיזון הנפש - ואפילו מקרמה.
4. הזכירו לעצמכם שזה רק זמני. קיבלתם החלטה מושכלת להבליג על המצב הקיים ולהישאר למרות ההשלכות? ההחלטה הזו תדרוש מכם תעצומות נפש לא מעטות. שום דבר בחיים אינו נצחי, ועליכם לשוב ולהזכיר לעצמכם כי הסיטואציה הזו אינה שונה - ויום אחד היא תהיה מאחוריכם. ברגע שתצליחו לעשות סוויץ' בראש, ייתכן והמצב יהפוך לנסבל מעט יותר עבורכם.
הכתבה נכתבה על ידי AllJobs עבור מדור קריירה בכלכליסט