אנשים שהולכים להרבה ראיונות עבודה ולומדים מהטעויות שלהם, נעשים מיומנים יותר עם הזמן. ככה הם מבינים מיד "למה מתכוון המשורר?" כששואלים אותם שאלה שלא ברור מה עומד מאחוריה ("תן לי שתי תכונות שליליות") ויודעים איך לא ליפול במלכודות שונות ומשונות.
מי שכבר מכיר את הטעויות הקלאסיות של ראיונות עבודה, יוכל לזהות אותן כאן: 3 סצנות של ראיונות עבודה מהקולנוע והלקחים שאפשר ללמוד מהן לראיונות מהחיים:
איך הלך לה בראיון?
אנדריאה הגיעה לראיון בחברה שנחשבת לשפיץ של עולם האופנה (הסרט מבוסס על דמותה של עורכת מגזין "ווג" העולמי), כשהיא רואה בו רק מדרגה שתכניס אותה לעולם העיתונות. כך גם קרה שהיא הגיעה לראיון עבודה במגזין אופנה כשהיא לבושה בצורה בינונית ומטה, וללא מושג קלוש לגבי התכנים של המגזין או לגבי מי שעתידה להיות המנהלת שלה - מה שבכל מקרה אחר, מהווה הרס של הרושם הראשוני. למזלה של אנדריאה, במקרה הזה הם היו נואשים.
"מיליון בחורות יהרגו בשביל התפקיד הזה"
רוב האנשים שמגייסים עובדים ישמחו לקבל עובד שגם אוהב את התחום שהחברה עוסקת בו. עובד כזה יאהב את מה שהוא עושה ויחוש שותף לעשייה. במקרה הזה: אופנה. מירנדה פריסטלי (מריל סטריפ), היא המראיינת והמנהלת העתידית, שמנסה לברר למה לה לקחת את אנדריאה לתפקיד. במהרה היא מאשרת את מה שאנדריאה שידרה באמצעות בגדיה וארשת הקלולס על פניה: אין לה שום זיקה לאופנה, למגזין המדובר ובעצם, כל קשר לעולם הזה.
"אז את לא קוראת את "מסלול?
"לא"
"ולפני היום, אפילו לא שמעת עלי"
"לא"
"ואין לך שום סטייל או חוש לאופנה"
"אהמ, אני חושבת שזה תלוי…"
"לא, לא. זו לא היתה שאלה"
אמנם מאוחר מדי לחזור הביתה כדי לשנות את הלוק, וללמוד על החברה, אבל לאנדריאה שיחק המזל כי המראיינת שלה היתה נואשת לאייש את המשרה, זאת אחרי ששתי עובדות קודמות לא שרדו בתפקיד. אז בעצם, מדובר במצב קלאסי של "יותר מזל משכל".
איך הלך לו בראיון?
תוראנס עשה טעות של מתחילים והגיע לראיון עבודה בלי ללמוד שום דבר על המלון שבו הוא רוצה לעבוד. אבל מה לעשות, באותה תקופה לא היה אינטרנט ולא גוגל, כי אם היה, מר תוראנס היה מגלה מראש שקודמו בתפקיד לא שרד את הבדידות של המקום, עד שהשתגע ורצח את המשפחה שלו בגרזן.
הסוד להרגעת חששות המראיין
מהרגע שבו נזרקה הפצצה לגבי ההיסטוריה של המקום, נותרו לתוראנס שתי אפשרויות: לסגת מהמועמדות בהנחה שאשתו והבן שלו לא ישמחו להתגורר בזירת רצח מחרידה, או לקבל את התפקיד ולשכנע את המראיין שהוא ומשפחתו לא חוששים מפני ההיסטוריה המפוקפקת של המקום. אז כדי לתת למראיין את הביטחון שהוא באמת יסתדר עם העבודה, התשובה שלו חייבת להיות חד משמעית שלא מותירה מקום לספק. חיוך של ג'ק ניקולסון, יעזור.
"אתה יכול להיות בטוח מר אולמן, זה לא יכול לקרות איתי. וככל שזה נוגע לאשתי, אני בטוח שהיא תהיה מוקסמת מהרעיון כי היא מכורה לסיפורי רוחות וסרטי אימה."
איך הלך לו בראיון?
אם נתעלם מהעובדה שהוא הגיע לראיון הזה לא לגמרי צלול, חוסר הניסיון שלו בלט וכך הוא עשה 2 טעויות מרות:
#1 שיקר והסתבך - מחול השקרים: ספאד שיקר בקורות החיים והודה בכך במהלך הראיון בלי לייחס לזה חשיבות רבה ובנוסף, הצדיק את השקר שלו בשקר נוסף שגם לא היה הכי משכנע:
"מר מרפי, אתה מתכוון לומר ששיקרת בהגשת המועמדות שלך?"
"לא, אה, כן. אבל רק כדי להכניס את הרגל בדלת. להראות שיש בי יוזמה"
"אבל הגעת אלינו דרך לשכת התעסוקה, כך שלא היה צורך "להכניס את הרגל בדלת", כפי שאתה מתאר זאת"
#2 בחר בחולשה הכי לא אמינה - "מה החולשה שלך? היא כנראה הסיוט מספר אחת של המרואיינים. כדי להרוס כל סיכוי לצלוח אותה, אפשר להתיש את המראיין עם התשובה הנדושה: "אני פרפקציוניסט". בינינו, זאת הרי סתם תשובה מתחמקת שמנסה למנף את השאלה לידי חנופה עצמית: לא רק שאין לי חולשה, אלא שהחולשה שלי היא למעשה יתרון.
"האם אתה חושב שיש לך חולשות כלשהן?"
"לא, אהמ, כן, כי אני קצת פרפקציוניסט. אתה מבין, בשבילי, זה חייב להיות הכי טוב שיש, או שום דבר בכלל"
הסרט אגב, מ-1996, אז כנראה שכבר בזמנו לתשובה הזו לא היה מוניטין יוקרתי במיוחד. בגלל שהשאלה הזאת תופיע גם בראיון הבא שלכם, כדאי לדעת איך לענות עליה וגם איך לזהות את כל הגרסאות שלה. יעל פרימק, מנהלת המחלקה לראיונות עבודה ב-AllJobs מסבירה את זה מצוין בסרטון הזה צפו: איך לענות על השאלה "מה החולשות שלך"?>>