נשים, אימהות ודיני עבודה: זכויות העובדת בתקופה של הריון ולידה

קיימות בחוק מס' הגנות לעובדת בהריון (איסור פיטורים לאחר תקופה מסוימת, איסור פגיעה בהיקף עבודה, היעדרות מעבודה בשל בדיקות ו/או מצב רפואי הנוגע להריון, איסור העסקה בשעות נוספות, איסור העסקה בחומרים מסוכנים וכו'). עובדת אשר עובדת במקום עבודתה מעל חצי שנה (ואין זה משנה האם מדובר בעובדת זמנית, קבועה או עם חוזה לתקופה קצובה) לא ניתן לפטרה מבלי שניתן היתר לכך מהממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת.

משרד התמ"ת מקשה מאוד במתן ההיתר ובודק כי אין קשר בין הפיטורים להריון וכי אין דרך בה ניתן שלא לפגוע בעובדת ושלא לפטרה. הבעיה מתעוררת כאשר מדובר בעובדת הנמצאת במקום עבודתה פחות מחצי שנה, כאן רשאי המעסיק לפטרה בכל שלב ככל עובד רגיל, כל עוד אין כל קשר בין ההיריון לפיטורים.

איסור הפיטורים לא מסתיים עם הלידה. גם לאחריה אסור למעסיק לפטר את העובדת במשך 60 ימים מחזרתה מחופשת הלידה ולימים אלו יש להוסיף את תקופת ההודעה המוקדמת המגיעה לעובדת בהתאם לחוק. בעניין זה נפסק כי אין להתיר למעביד לפדות בכסף את תקופת איסור הפיטורים ובכך לצאת ידי חובתו.

רוח החוק הינה להחזיר את העובדת לעבודה בפועל ובאם העובדת מעוניינת בכך - לא ניתן למנוע זאת ממנה. עובדת המעוניינת להתפטר לאחר לידת ילדה לשם טיפול בילד ו/או לשם מציאת עבודה עם שעות נוחות יותר שיאפשרו לה לגדל את ילדה זכאית לעשות כן עד תשעה חודשים לאחר הלידה, ולהיות זכאית לכלל פיצויי הפיטורים כאילו פוטרה - אלא אם מעסיקה יסכים להשוות את שעות העבודה ו/או התנאים.

במידה שהמעסיק מפטר עובדת בתקופה המוגנת, אין לפיטורים אלו כל תוקף ועל המעסיק לשלם לעובדת כאילו המשיכה בעבודתה בכל התקופה עד ליום הלידה, את ההפרש בגין דמי הלידה שקיבלה, פיצוי בגובה שכר עבודה עבור 60 יום מתום חופשת הלידה בהם אסור לפטרה ותמורת הודעה מוקדמת.

סעד נוסף לו זכאית העובדת הינו פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, אשר רשאי בית הדין לקבוע לעובדת בהתאם לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לאחרונה, אנו עדים למגמה של החמרה בפסיקת בתי הדין לעבודה ובפיצוי העובדות המצליחות לקשור את פיטוריהן להיותן בהריון באלפי שקלים. כך לדוגמה נקבע, כי יש לפצות עובדת שפוטרה ממקום עבודתה לאחר 4 ימי עבודה בלבד בשל היותה בהריון, תוך טענה כי היה עליה להודיע כי היא בהריון ובאם היה המעסיק יודע כי היא בהריון כלל לא הייתה מתקבלת לעבודה, בסכום חריג של 70,000 ₪.