מאת: עו"ד יקי רנד, מנהל אתר ופורום תביעות קטנות באתר הפורומים המשפטיים.
סיימתם תקופת לימודים של שלוש שנים וחצי ללימודי תואר ראשון במשפטים (למה אני לא מצטיין דיקן...?), צלחתם בגבורה שנת התמחות מתישה ומפרכת ("המאמן שלי היה פשוט בלתי נסבל..."), ולבסוף, לאחר שיצא עשן מהדירה, ולאחר שניצלתם את שארית מאגרי הזיכרון האחרונים שלכם כדי לעמוד בכבוד בבחינות הלשכה (ובמקביל אף חתמתם אבטלה), הגיע רגע האמת - מתחילים לעבוד. עניין של מה בכך? לא בהכרח.
להיות שכיר או עצמאי?
המלצה חמה - אם לא זורם בעורקיכם דם כחול (כלומר, שם המשפחה שלכם אינו זהה לשמות המשפחה של עורכי הדין המפורסמים, הבכירים והמובילים במשק), ולחלופין, לקוחות פוטנציאלים עדיין לא מתדפקים על דלת משרדכם (אשר כזכור, טרם נפתח), אזי בלעו את כבודכם (אם נותר ממנו משהו לאחר ההתמחות), ובהכנעה מושכלת החלו צעדיכם הראשונים בעבודה כעורכי דין שכירים.
מתברר שעורכי דין שמחליטים לעבוד כשכירים בתחילת דרכם (מבחירה או מכורח), נהנים מיתרונות רבים ומגוונים.
"התמקצעות" – לא מילה גסה
עורכי דין רבים סבורים, ברוב המקרים בטעות, כי העובדה שהם צלחו מסלול ארוך של לימודים והתמחות במשך חמש שנים עד לקבלת ההסמכה, הכשירה וחישלה אותם באופן מספק לעמוד באתגרי המקצוע באופן עצמאי, "בלי בוס על הראש". אלא שהניסיון מלמד, כי עורכי דין אשר "קופצים למים העצמאיים" נזקקים במוקדם או במאוחר לגלגל הצלה. עורכי דין אלו חושפים עצמם במקרים רבים לסיכונים מקצועיים, שלא לומר לתביעות אחריות מקצועית, וזאת לאו דווקא בשל בורותם כמו בשל חוסר ניסיונם וחוסר בשלותם להתמודד עם הלקוח.
זה הזמן, "להתגלח" על לקוחות הבוס, אשר מלווה את פעילותו של העו"ד הצעיר מקרוב, מייעץ לו, מדריך ומכוון, ומוכן ונכון לספוג את טעויותיו, ואת טרוניותיו של הלקוח. עד מהרה מגלה העו"ד הצעיר כי פרקטיקת המקצוע מציבה אתגרים שונים מכל קורס אשר נלמד במהלך התואר.
יציבות כלכלית והקטנת סיכונים כספיים
יתרון נוסף הגלום בעבודה כשכיר בתחילת הדרך, ויודגש כי יתרון זה משותף למרבית המקצועות החופשיים, הוא ביטחון כלכלי-תעסוקתי: מעמד של שכיר מאפשר לעורך הדין להיות פנוי ממחשבות, חרדות וספקולציות בנוגע למצבו הפיננסי של העסק, ומנגד, כל מרצו והאנרגיות הטבועות בו יכולים להיות מנותבים, בראש שקט, ללימוד והתמקצעות.
האם להמשיך לעבוד כעו"ד במשרד בו התמחיתי? (בהנחה וזה עומד על הפרק..)
ובכן, אין תשובה חד משמעית לדילמה טיפוסית זו, שכן ההחלטה תלוית משתנים רבים. ההחלטה תלויה במידה רבה, בתנאי השכר המוצעים, בכימיה וביחסי האנוש במשרד בכלל, ומול המעסיק הישיר בפרט (לאו דווקא בעל המשרד, יכול להיות שותף זוטר או שכיר הממונה עליך), בתחום בו תעסוק ובמידת התאמתך המקצועית אליו, האם קיים אופק מקצועי במשרד, קרי, האם תוכל להתפתח ולהעצים כישוריך, ועוד שיקולים נוספים מסוג זה.
עם זאת, בסופו של דבר, נטיית הלב והשכל הישר צריכים לתת עדיפות להמשך עבודה במשרד בו התמחית על פני נדידה למשרד חלופי, וזאת בשל הצורך ברצף תעסוקתי, הכרת סביבת העבודה מההתמחות, התמקצעות והעצמת הכישורים בתחום בו כבר עסקת כמתמחה, ולעתים, רק בשל העובדה המרה כי אין אלטרנטיבה טובה יותר בחוץ (בייחוד לאור הרוויה של עורכי דין במשק הישראלי).
מתי בכל זאת לעזוב?
במסגרת מאזן השיקולים "בעד ונגד", לעתים ידה של עזיבת המשרד על העליונה.
נורות אזהרה אשר צריך לשים לב אליהן ובהתקיימן לשקול בחיוב עזיבה:
התחום בו עסקתם בהתמחות משעמם עד מוות, ואינכם מסוגלים לעסוק בו עוד יום אחד (וברור כי המעביד אינו מתכוון לשנות זאת בעתיד הנראה לעין). או שהייתה לכם מערכת יחסים איומה עם הבוס בתקופת ההתמחות, אשר אין לה תקנה. או שמוצע לכם שכר "עבדות" אשר מבטא סוג של זלזול (פחות מ-5,500 ₪ ברוטו לעו"ד מתחיל, בהחלט עונה על הגדרה זאת).
במקרה שאינכם ממשיכים, נסו ככל שאפשר להותיר חותם חיובי במשרד, ונסו להימנע, ככל שניתן, מעזיבה בטריקת דלת. לא לשכוח, מדובר בדלתות מסתובבות ואתם עשויים להזדקק במוקדם או במאוחר להמלצתו החמה של הבוס. אז לא כדאי שההמלצה תיהפך למסכת גידופים.
המשך – בפרק הבא.
הכותב, עו"ד יקי רנד, עוסק בעיקר בתחום הנזיקין, ומשיב לגולשים באתר הפורומים בין היתר בתביעות הקשורות עם תאונות דרכים, תאונת אופנוע, נזקי רכוש וכו'.