בעקבות הסגר השני: העובדים איבדו סבלנות כלפי המעסיקים שלהם

עובדים רבים אשר קיבלו בהבנה את התנהגות מעסיקיהם בסגר הראשון, לא רואים זאת כיום באותו האופן. בתשובה לשאלה "באיזו מידה לדעתך מקום העבודה שלך נוהג בהוגנות עם העובדים שלו בעקבות משבר הקורונה"? עולה, כי 12% בלבד חושבים שמקום העבודה שלהם מתנהג בהוגנות כלפיהם, לעומת 41% בסקר קודם שערכנו לקראת הסגר הראשון. 27% חושבים שמקום העבודה שלהם כלל לא הוגן, לעומת 17% בלבד בסקר הקודם.

עינב בוימפלד מנהלת המחקר והתוכן של AllJobs מסבירה: "הסבלנות שגילו העובדים למצב בסגר הקודם הולכת ופוחתת. בעוד שבתחילת הקורונה התנהגות העסקים (הוצאה לחל"ת, פיטורין) התקבלה בהבנה יחסית, הרי שהפעם נראה כי לעובדים יש "בטן מלאה" כלפי הארגונים שלהם. יתכן וזה נובע מהמחשבה שבניגוד לפעם הקודמת, בפעם הזו לעסקים היה זמן להתארגן ולהיערך למצב. בנוסף, רוב העסקים שהצטמצמו לאחר הגל הראשון – נשארו עם מצבת עובדים קטנה יותר, ועם "הנבחרת" שאיתה הם בחרו להמשיך. כלומר מרבית העסקים כבר מצאו את נקודת האיזון העדינה, בין מצבת עובדים שמתאימה שמאפשרת עבודה מצד אחד ורווחים מצד השני. זו אחת הסיבות שהעובדים ש"שרדו" את הגל הראשון וחזרו לעבודה - לא מבינים מדוע גם הפעם החליטו להוציא אותם שוב הביתה".

מהסקר עולה כי 26% נמצאים בחל"ת עוד מהסגר הראשון ועדיין לא חזרו לעבודתם, ואילו 58% יצאו אליו החל מהסגר השני.

עדי שריד, שותף במכון שריד, מסביר: "יש לשער שמדיניות הממשלה בסגר הראשון, שנתנה מעניקים לעסקים שיחזירו עובדים לעבודה, השפיעה על התנהלות בעלי העסקים והחברות. עם זאת, הסגר המתמשך נותן אותותיו – ככל שמעמיק המשבר הכלכלי, מצטמצם "אורך הנשימה" של עסקים רבים והם נאלצים להוציא עוד עובדים לחל"ת, בהיקפים משמעותיים, חרף מענקים ותמריצים ממשלתיים".

54% מהנשאלים מעדיפים שהמענקים שנותנת המדינה יגיעו ישירות אליהם ולא דרך המעסיקים. המודל הגרמני (שמעביר את המענקים דרך המעסיקים ובכך מעודד את החברות לא לפטר את עובדיהם) אשר רבים הזכירו אותו כפתרון נכון יותר למצב, פחות מקובל על המשתתפים בסקר. למעלה ממחציתם מעדיפים לקבל באופן ישיר את המענק, כנראה בשל חשש כלכלי וחוסר אמון בגורמים חיצוניים. יש לציין, כי התשובה אינה חד משמעית ומעידה על דעות חלוקות בנושא המענקים והסיוע הממשלתי.

בשבועות האחרונים עלו קולות שדיברו על כך שאנשים מעדיפים לשבת בבית במקום לחזור לעבודה. אם למישהו היה ספק ברצון של העובדים לחזור למעגל העבודה, הנתון הבא מעיד על כך שהמצב הקיים מקשה על האנשים שיושבים בביתם ושהם בהחלט היו רוצים שינוי. 86% מהמשיבים ציינו שהם רוצים לחזור לשגרת עבודה בעוד שרק 4% העידו שהמצב כיום טוב להם ומעדיפים לחתום אבטלה ולקבל כסף. 

המחקר בדק מדוע אנשים לא חוזרים למעגל העבודה למרות שהם רוצים. 56% מהנשאלים אמרו כי הם פשוט אינם מצליחים למצוא עבודה. 19% "תקועים" בבית בשל המצב הנוכחי. לדוגמה; יש ילדים קטנים בבית ללא מסגרות, אין מספיק תחבורה ציבורית, מקום העבודה סגור כרגע וכדומה. 18% מעידים שהשכר שמציעים אינו משתלם או מצדיק יציאה מהבית, 16% מספרים על עבודות לא מוצלחות במיוחד שמחכות בחוץ. 31% מהנשאלים העידו שהם פשוט מחכים לחזור למקום עבודתם עם סיום הסגר וחזרה לשגרה.

בוימפלד מסבירה: "אנחנו רואים שהבעיה האמיתית היא לא בנכונות של האנשים לצאת לעבוד, אלא בתנאים האובייקטיבים שמקיפים אותם. כאשר הורים לילדים צעירים נאלצים להישאר איתם בבית, והתחבורה הציבורית אינה מתפקדת באופן מלא - גם מי שרוצה לצאת מהפלונטר לא יכול. כמו כן, למעלה ממחצית העובדים ציינו שהיו רוצים לעבוד ופשוט אינם מוצאים עבודה. מהנתונים שבידינו, מצבת המשרות נחתכה ביותר מחצי בשיא המשבר וגם כאשר החלה התייצבות מסוימת, היא הגיעה ל-70% בלבד מהימים של טרום הקורונה. נוצר מצב שבו אין הלימה בין מצב השוק לרצון העובדים והם אלו שבסוף משלמים את המחיר".