עצות למעסיקים לקראת סוף השנה האזרחית

חופשה שנתית היא זכות קוגנטית המגיעה לכל העובדים בהתאם לחוק. במקרים רבים, העובדים לא מספיקים לנצל את מלוא מכסת החופשה במהלך שנת העבודה. הצטברות של ימי חופשה לא מנוצלים מהווה נטל כלכלי על המעסיק, שצריך להיות ערוך לכך שבעת סיום עבודתו של העובד הוא יצטרך לשלם לו את שווים של כל ימי החופשה הצבורים והלא מנוצלים. בשל כך, מעסיקים רבים מגבילים את אפשרות הצבירה של ימי החופשה של עובדיהם. צריך לזכור, שחופשה היא זכות שנקבעה בחוק כדי שהעובדים יוכלו לנוח ולהתאוורר מהעבודה, מבלי שתהיה להם דאגה כלכלית. ימי חופשה אינם קופת חיסכון, אלא מיועדים להיות מנוצלים בפועל. 

סוף השנה הוא הזדמנות חשובה לוודא כי יתרת הצבירה הרשומה בתלוש תתעדכן בהתאם להגבלות שקבע המעסיק. ובהתאם, התלוש של תחילת השנה הבאה, יעודכן, וישקף את מכסת הצבירה הנכונה, לרבות על ידי מחיקת ימי חופשה לא מנוצלים שהמעסיק לא הסכים לצבירתם.

מעסיקים רבים נוהגים לשלם לעובדיהם בונוס שנתי, אשר משולם לעיתים בשכר האחרון של השנה הקלנדרית, ולעיתים בתחילת השנה הבאה. בכל המקרים, חשוב לשים לב שכדי שהבונוס לא ייחשב כחלק מהשכר של העובד לצורך תשלום תנאים נלווים כמו פיצויי פיטורים, יהיה מדובר בבונוס אותנטי כהגדרתו המשפטית. 

בונוס אמיתי מבחינת הגדרת המונח המשפטי, הוא תשלום שביסודו הוא מרכיב של שכר עידוד, הוא תשלום חד פעמי, המותנה בתנאי או במצב, והוא אינו תשלום המובטח אוטומטית מראש. מרכיב חשוב בזיהויו של בונוס אמיתי הוא מרכיב שיקול הדעת. הבונוס צריך להיות תשלום חד פעמי המשולם בהתאם לשיקול דעתו של המעסיק, להבדיל מתשלום חודשי קבוע או תשלום של עמלות המחושבות לפי הפדיון.