הקרב על המזגן

מאת: עינב בוימפלד, מנהלת תוכן ומחקר ב-AllJobs

תשע בבוקר, אי שם במשרד במרכז הארץ. אורית יושבת בפינת העבודה שלה, חבושה בכובע סקי, כפפות וצעיף. לרגליה, מפזר חום שסופק לה על ידי החברה. לידה זרוקים בערימה ארבעה סריגים שהיא צברה במהלך השבוע. עבורה, יום שישי הוא "יום התרמילים" - היום שבו כל הסוודרים שהצטברו במשרד מקובצים יחדיו למסע הנדידה ההפוך - חזרה הביתה.

בזמן הזה ירון, הבוס שלה, יושב במשרדו פותח וסוגר את החלון שלו, בתקווה קלושה להחדיר מעט אוויר קריר אל החדר שלו.

נשמע מוכר? ברור. הרי מדובר בתסריט טיפוסי של יום עבודה.

"קר לי" – התלונה הכי נפוצה בקרב העובדים

כשזה מגיע לטמפרטורה, כל עובד משרד עייף יעיד כי אין חיה כזו שלכולם יהיה נעים. ומה הפלא, בעצם? לשמור על סביבת עבודה נוחה זו משימה בלתי אפשרית, בעיקר כי "נוח" הוא משהו שונה עבור כל אחד.

מלחמות מזגן במשרד הן בעיה אמיתית, כך עולה גם מסקר שנערך על ידי "הארגון בינלאומי לניהול מתקנים". בסקר, שבדק את  '10 התלונות הנפוצות ביותר במשרד' מככבות התלונות ''חם מדי'' או ''קר מדי'' בראש הרשימה, ומשאירות מאחור תלונות נפוצות כמו ניקיון ירוד ומחסור במקומות חניה.

המציאות היא שרוב המשרדים המודרניים מאופיינים בחלל אחד, שלא יכול להכיל כל כך הרבה משתנים. תוסיפו לזה בניינים ישנים עם מערכות קירור וחימום בלתי שוות, ותראו איך אפשר לקבל משרד– שלחלק מרגיש כמו מקרר בשר, בזמן שהאחרים חווים אותו כסאונה.

שאלנו גם בפייסבוק שלנו מה הטמפרטורה האידיאלית למשרד. כבר בדיון הקטן הזה ראינו שבלתי אפשרי להגיע לעמק השווה. בקרב הזה תמיד יהיו מפסידים, ולמרבה התסכול - כל צד חושב שזה צריך להיות השני:



התירוץ שלכם: הקור גורם לטעויות

אבל מסתבר שלא מדובר רק על נוחות ויחסי עבודה תקינים. אלן הדג', פרופסור מאוניברסיטת קורנל, ניהל 2 מחקרים שונים שבדקו כיצד משפיעה הטמפרטורה על יעילות העבודה במשרד. הוא הניח על יד כל עובד אמצעי ניטור, שמדד את מספר ההקשות ותנועות העכבר שהוא ביצע תחת טמפרטורות שונות.

לאחר מכן, הוא כיוון את הטמפרטורה ל-21 מעלות בחורף ובדק את המספרים. התוצאות הפתיעו אותו מאוד. "ציפינו שאם מקררים אנשים הם יעבדו קשה וטוב יותר, אבל גילינו בדיוק את ההיפך. כשהיה קר אנשים ביצעו פחות עבודה ועשו יותר טעויות".

אז יש לנו פיצוח? זהו, שלא. נכון שחלק מהמחקרים מראים כי הפרודוקטיביות משתפרת ככל שהטמפרטורה מתחממת, אבל דווקא העובדים שחם להם זוכים לזלזול, למרות שברור שגם להם זה מחרב את יום העבודה.

"אלו שקר להם, חייבים להבין גם אותנו", אומר איתן, מתכנת מחברת הייטק בפתח תקווה. "אנחנו לא יכולים להתאים את הלבוש שלנו כדי לנצח את החום. תדמיינו מצב שבו אני מגיע לפגישה עם גופייה, בוקסר וכפכפים. לא רק שזה לא מעשי זה גם אסור. מצטער, אבל כל עוד משרדים מאפשרים לנו להוסיף בגדים, אך אוסרים עלינו להוריד אותם - הצד ששואף לקרירות צריך לנצח".

0

 לגברים חם יותר. בדוק

אם נדמה לכם שיש פערי טמפרטורות בין המינים - אתם צודקים. מאמר מהבוסטון גלוב  כינה את הקרב על המזגן "הקרב בין המינים", פשוט כי ברוב המקרים נשים הן אלו שמתלוננות על הקור. "גם לזה יש הסבר פיזיולוגי", אומר פרופסור הדג'. "שרירים מייצרים כשליש מחום הגוף והם גם מבודדים. כיוון שאחוז מסת השריר אצל גברים גבוה מזה שאצל הנשים, הם מרגישים שחם להם יותר".

תוסיפו לזה את הבגדים שגברים לובשים לעבודה (חליפות, מכנסיים) ותשוו אותם לבגדי נשים שנוטים לחשוף יותר עור – ותבינו למה הפער הוא כל כך גדול.

"הקטע של קיץ זה פיקציה", כותבת מוניקה הסה, כתבת 'וושינגטון פוסט', שגילתה שהיא צריכה להתלבש יותר טוב בקיץ מאשר בחורף רק בגלל המזגנים במשרד. "מה זה משנה מה מזג האוויר בחוץ, אם בתוך המשרד זה מרגיש כמו חורף? האקלים החיצוני הוא אקלים שווא. הוא רק הביצה שדרכה אנחנו חייבים לדשדש כדי להגיע לסביבה האמיתית שלנו - ארץ של כיסאות וכוויות קור".


ואיך אפשר בלי קצת פסיכולוגיה?

האם הצורך לשלוט בתרמוסטט משקף למעשה צורך עמוק יותר של הפעלת שליטה בסביבת העבודה? ייתכן שהעובד שמרגיש לא מרוצה ולא מוערך יהיה זה שבדרך כלל ינהל מאבקים על המזגן, מתוך תקווה שמישהו ישים אליו לב?

"תחשבו על כמה שליטה יש לכם על הנוחות שלכם בבית", אומרת גייל ס. ברגר, פרופסור למדעי בניין באוניברסיטת ברקלי. "אתם יכולים לפתוח חלונות, להפעיל מאווררים, תנורי חימום או מזגנים, להחליף בגדים או לעבור לחדר אחר. ברוב המשרדים אתם מאבדים את השליטה הזו – ומישהו אחר הופך לאחראי על הכפתור".

מסתבר, אם כך, שהמאבק פה הוא לא רק על טמפרטורה אלא גם על שליטה. אז אולי בכלל לא מומלץ לתת לנו, העובדים, לשלוט בתרמוסטט?

מה עושים? במקום להילחם חושבים על פתרונות

מאחר ובלתי אפשרי ליצור תנאי עבודה אופטימאליים עבור כולם, המטרה היא למזער את מספר התלונות ולהגדיל את רמת הנוחות של העובדים. הנה מספר פתרונות אפשריים:

1. מגייסים את הטכנולוגיה לצדנו: הגאדג'ט שיפתור לכם את סכסוכי המשרד

הקרב על המזגן הוא סיטואציה כל כך מוכרת בהווי המשרדי שאפילו נבנה עבורה גאדג'ט ייעודי. מדובר במדחום פשוט שיכול לשים סוף למלחמות העולם, כיוון שהוא מתרגם את הטמפרטורה לצבעים: הוא מאיר בירוק כאשר הטמפרטורה היא בטווח הרצוי, באדום כשהיא גבוהה מדי ובכחול כשהיא נמוכה מדי.

הופך טמפרטורה לאור ופותר סכסוכים )צילום: עידו גנדל)

בנוסף, כיום הטכנולוגיה יכולה לייחד סביבות עבודה, בדומה למכוניות. אפשר לשים את פתחי אוורור ברצפה ולאפשר לעובדים לשלוט באוויר שיוצא ועל הכיוון שאליו הוא זורם. גישה נוספת היא להפריד את "עמוד השדרה" שמחבר את התאים ב"אופן ספייס" ולכוון את האוורור לקצוות שונים. אך הפתרונות הללו מחייבים שליחה עמוקה של היד אל הכיס, ולא תמיד אפשר לשכנע את ההנהלה להוציא את הכסף הזה.

במקרה כזה, לפרופסור הדג' יש פיתרון נוסף: לדבריו, הטמפרטורה היא כושר הסתגלות, ולכן הפיתרון האידיאלי הוא למדוד מה הייתה הטמפרטורה בחוץ בחודש הקודם ולהגדיר את התרמוסטט בהתאם.

2. מבקשים לעבוד (לפעמים) מהבית

בשביל לריב צריך שניים, אבל באחד זה כבר יותר בעייתי. אם הבוס שלכם איכשהו עדיין לא מעודכן בקרבות הטמפרטורות שמתחוללים במחלקה שלו מדי יום, אולי זה הזמן לשתף אותו. ובאותה הזדמנות, גם להציע לו פתרון: לאפשר לעובדים לעבוד מפעם לפעם מהבית. כדי לשכנע אותו ללכת לקראתכם, אפשר לנמק את הבקשה הבית ולהסביר כי ברוגע של הבית, אתם יכולים לשלוט בטמפרטורה הנוחה לכם, וכך להפיק תוצרים טובים יותר – בפחות זמן. וכבונוס, סביר להניח כי המריבות במשרד יפחתו באופן משמעותי.

3. קשה, אבל גם הכי צודק: מתחשבים בדעת הרוב

ג'ודית באומן, מומחית להתנהגות במקום העבודה ומחברת הספר:  "Don't Take the Last Donut" נקראה פעם אחת כדי לתווך במאבק משרדי על המזגן. במקום העבודה שזימן אותה, היה עובד ידוע לשמצה שהיה מתגנב לתרמוסטט ומשנה אותו לטעמו בזמן שאחרים לא הסתכלו. כדי לפתור את המחלוקת, היא המליצה לנקוט בסקר: "אם הרוב המוחלט של האנשים יחושו בנוח עם הטמפרטורה הקיימת - שם תצטרך להיות הפשרה" היא סיכמה. המסקנה: אם נראה שאין כל אפשרות להכריע כדאי ללכת עם דעת הרוב.

וטיפ קטן לסיכום

במשרדים המודרניים, מתחילים להדביק את הפער עם פונקציות חכמות כגון מערכות טמפרטורה ואוורור לתחנות עבודה בודדות. ההבנה היא שככל שלאנשים תהיה יותר שליטה על הטמפרטורה שבה הם עובדים, כך תרד רמת התסכול שלהם ותעלה רמת הנוחות.

עד אז, לא כדאי לתת לבעיות הסביבתיות להפוך למטרד שגוזל זמן ומוציא ממיקוד. אחרי הכל – בעיות תמיד יהיו ומדובר על צרה שהולכת להישאר בסביבה.